מהסיבוב השני (השלישי ליתר דיוק) בכרמל השנה, אני לא יכול שלא לחשוב על על השריפות. וזה לא קשור להצתות או לאמירות פופוליסטיות, אלא למדע.
האורנים בוערים ומתפצפצים, יורים אצטרובלים בוערים באויר לכל עבר ו"מסייעים" בדרכם שלהם לשריפה להתפשט. אולי זו דרכו של הטבע לומר לנו משהו בסגנון "היי חבר'ה, תנו ספייס אני עושה ריסט פה לכמה איזורים". אולי הדילול של האורנים הוא דווקא משהו שלא צריך להיעשות. קחו לדוגמא, דילול אוכלוסית פילים וחיות רועות באפריקה- זו היתה המלצה חמה מפי מדענים בשנות ה70 כדי לאפשר לסוואנות להתאושש ולהצמיח שוב צמחייה עשירה, ובמקום זאת ראינו רק הדרדרות חמורה ומדבור (מלשון מדבר Desertification). בין אותם מדענים שהמליצו על המהלך עמד Allan Savory שלימים הפך את גישתו להוליסטית וחזר בו מטעותו הנוראית לדבריו. ההמלצה היתה מנוגדת לפעולה המאזנת והטבעית של הכדור שלנו והחיות שבו. בעצם הליכתן, רעייתן וכמובן הטלת צרכיהן על תוואי הנדידה שלהן, איפשרו החיות לאדמה לקיים את המחזוריות העתיקה שהיא שימרה. צמחים גדלים, נאכלים ונרמסים, מוטלים שוב כחומר אורגני וחוזרים לאדמה כדשן בשביל הסיבוב הבא. אז אולי, רק אולי זה מה שקורה עם הכרמל. לא נראה לי, ששורשים כאלה עיקשים הם ללא ערך ותפקיד ועלינו לכרות את העץ העומד עליהם רק כדי לשמר את הטבע. יש לי מן הרגשה אינטואיטיבית ששוב אנחנו חושבים שאנחנו יודעים הכי טוב. חומר למחשבה. בלי חומר בעירה. דיבור של Allan Savory בכנס TED.